העבר של האדמה עליה יושבים כיכר רבין ובניין העירייה מספר סיפור היסטורי וחברתי של תל אביב. המקומות שהיו שם, מפרדסים של סומייל, בריכת הדסה, גן החיות ועד בניין העירייה, השתלשלות ההחלטות והאופן בו מתכנני העיר התייחסו למקום הזה שפכו אור אחר על תל אביב שהכרתי.

התחנה האחרונה של המקום הזה, בדמות כיכר ציבורית ומיקומו של בניין העירייה, הובילה אותי לבחון מחדש את תפקידו של בניין העירייה, אבל לא כעוד בניין משרדים אלא כבניין של העיר, כפרויקט אדריכלי המתפקד כחלק מהעיצוב העירוני ומהווה נקודת ציון בתוך הנוף העירוני. בנוסף, השילוב של הסיפור ההיסטורי מוסיף מימד פוליטי, חברתי ומרחבי של בית העירייה בעבר, כיום וכפי שאני רואה אותו בעתיד.

כבית העירייה של המאה ה 21, בית עירייה במונחים של נחלת הכלל, דמוקרטיה, שבירת המונומנטליות.

תכנון סביבת בית העירייה פותח דיון בין הסיפור ההיסטורי של תל אביב ובין הביטוי של בניין העיריה כיום.
זאת, יחד עם הניסיון להכיל על בית העירייה מערך גדול יותר של פעילויות תרבותיות ואזרחיות.